מה חדש?

חיים חדשים

נשלח 1 בדצמ׳ 2010, 5:38 על ידי אורי חודי

תינוק שנולד זו ברכה. ותינוק ראשון שנולד זה השינוי הכי גדול בחיים. רגע אחד אתם זוג צעיר שעושה מה שבא לו, מתי שבא לו ואיך שבא לו. ופתאום יש שותף חדש במשפחה  שהכל סובב אותו. אלו חיים חדשים לכל דבר ועניין.

הכל מתחיל עוד לפני הלידה. הרגע בו מגלים בני הזוג שעוד תשעה חודשים צפוי להצטרף אליהם בן משפחה נוסף הוא מאורע מרגש מאין כמוהו, תגובות החברים וההורים לבשורה וגם כל חודשי ההיריון. יש בדיקות, הבטן גדלה ובעיקר יש הרבה מחשבות על חיים חדשים שעומדים להיות. התהליך נראה לעין והעובר גדל בבטן אבל הוא עוד לא חלק פעיל מחיי בני הזוג.

ואז מגיע היום המיועד. פתאום מתחילים הצירים ולכל אחת יש את הסיפור שלה איך היא הבינה ברגע אחד שזה לא סתם עוד כאב בטן אלא זה התינוק שהחליט לצאת החוצה. בדרך כלל תופס היום הזה את בני הזוג בלתי מוכנים בעליל. לא משנה שהיו תשעה חודשים להתכונן – היום האמיתי הוא שונה מכל מה שאפשר לדמיין והוא למעשה נקודת הזינוק לחיים חדשים.

הלידה היא נס החיים וגם במסגרת התהליך הטבעי הזה יש אין ספור חוויות. אין שום דבר שדומה ללידה ראשונה. ואז מתחילה שרשרת אירועים - מחלקת יולדות, משפחה, חברים, התאוששות והביתה עם החבילה החדשה. חיים חדשים מתחילים והם מאתגרים, מהנים, לפעמים מייאשים אבל משמחים ובעיקר מספקים.

את כל התהליך הזה כולם בטוחים שהם יזכרו לנצח. את חודשי ההיריון, את יום הלידה, את הבטן המתעגלת, את החזרה הביתה ואת כל החוויות. אבל האמת היא שכמו הרבה דברים אחרים גם הזיכרונות הללו הולכים ומכהים עם השנים. רגעים שחשבנו שלעולם לא נוכל לשכוח נעלמים להם בין רגעים ורגשות אחרים.

כדי לשמור את הימים המיוחדים הללו, את הרגעים, החוויות והזיכרונות כדאי להתכונן. לצלם את הבטן, את התקופה המיוחדת הזו כמה שיותר. לשבת ולכתוב את מה שקורה, את הרגעים המיוחדים, את הפעם הראשונה שהוא זז בבטן, את הדברים שהיא רצתה לאכול בהיריון, את המחשבות שלכם לקראת חיים חדשים. אותו הדבר נכון גם לגבי יום הלידה, והחודשים הראשונים בבית. לצלם ולכתוב. להשאיר את הזיכרון מתועד.

חיים חדשים זה אלבום הזיכרונות והחוויות מהרגעים הכי מיוחדים שלכם כזוג. זה המזכרת שתוכלו להביא גם לסבא ולסבתא הטריים, לסבתא או לסבא רבה כדי שישוויצו בנינים. חיים חדשים זו חוברת שתוכלו להראות לילד או לילדה כשיגדלו ולספר להם את הסיפור שלהם. ממש מההתחלה.

חיים חדשים זו הדרך לזכור את כל הדברים שלעולם לא תרצו לשכוח.    

ספר משפחתי – המתנה המושלמת

נשלח 29 בנוב׳ 2010, 6:22 על ידי אורי חודי

משפחה זה משהו שאנחנו לוקחים הרבה פעמים כמובן מאליו. הם תמיד שם, תמיד עוזרים, נמצאים בסביבה שטוב ויודעים לתמוך כשרע. זה מאוד נוח לנו לבנות על התמיכה הזו שתמיד תהיה שם, אבל לפעמים צריך גם לדעת לומר תודה. ספר משפחתי הוא הדרך הטובה ביותר כדי להגיד את מה שאתם מרגישים.

תודה על הסבלנות.

תודה על האהבה.

תודה על העזרה.

תודה על החינוך.

תודה על היותכם שם.

ספר משפחתי הוא מתנה נהדרת כדי לומר לאמא ולאבא או לסבתא ולסבא תודה. לגרום להם להבין עד כמה אנחנו אוהבים אותם. ספר משפחתי הוא הזדמנות לאסוף את כל המשפחה יחד כדי לספר את הסיפור המשפחתי. זו מזכרת נהדרת של סיפורים שכל אחד מבני המשפחה מספר מנקודת מבטו, סיפורים ששאר האנשים כבר הספיקו לשכוח. ספר משפחתי מחזיר את כל הזיכרונות לחיים, את החוויות. מבט אחד בתמונות הישנות יעלה חיוך על פני כל אחד, ולקרוא פתאום את הסיפור שעומד מאחוריהן מעלה נשכחות.

ספר משפחתי הוא להגיד אני אוהב או אוהבת אותך. להגיד שאני מלא או מלאת הערכה על כל דבר שעשית בשבילי. זו פיסת זיכרון נדירה שכל כך נעים לשבת ולדפדף בה פעם אחר פעם. להראות לקרובים ולחברים ולהשוויץ בשבט הגדול שגידלנו לתפארת.

ספר משפחתי הוא המתנה הטובה ביותר שתוכלו לתת למי שאתם אוהבים.

מתנה לגיל 60

נשלח 23 בנוב׳ 2010, 23:40 על ידי אורי חודי

אין מתנה טובה יותר לסבא או לסבתא ממזכרת משפחתית. להראות להם עד כמה הם מוערכים, כמה אכפת לנו מהם ועד כמה אנחנו אוהבים אותם. מתנה לגיל 60 היא מתנה משפחתית.

כשמגיעים לגילאים הללו – 60, 70 או אפילו למעלה מזה, אוספים בדרך כל כך הרבה דברים. חוויות, רגשות, חברים שאבדו, אנשים שתמיד נזכור ומידי פעם נשאל את עצמנו מה עלה בגורלם.

מתנה לגיל 60 זו מתנה שתמיד יהיה כיף לפתוח אותה, לדפדף בה כל פעם מחדש. לעבור בין העמודים, לראות את התמונות ולהיזכר בכל הסיפורים.

יש הרבה דברים בחיים שאנחנו לא אומרים. במיוחד לאנשים הכי קרובים אלינו. לפעמים זה כל כך ברור לנו שאנחנו לא מרגישים צורך להגיד, לפעמים אנחנו מתביישים והרבה פעמים פשוט אין לנו זמן לזה. אחר כך, שכבר נהיה מאוחר מידיי אנחנו מצטערים על זה כל החיים בלי שום יכולת לשנות את זה.

חוברת סיפורים ותמונות זה משהו שכל אחד יכול לעשות וזו יכולה להיות הבחירה הטובה ביותר למתנה לגיל 60. זה לא מסובך, צריך זמן, סבלנות והרבה רצון להקשיב. לשמוע את הסיפורים, להעלותם על הכתב, לחבר את התמונות, לעשות קצת תחקיר.

יום הולדת 60 זו הזדמנות לאסוף את המשפחה ולהגיד לבעל השמחה כמה אנחנו אוהבים אותו. כמה הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. עד כמה הוא חקוק לנו בלב. אין לכם מושג איזו גאווה זו תהיה בשביל סבא או סבתא, אמא או אבא לשמוע את הדברים. אין לכם מושג איזו הנאה זו תהיה לחזור הבייתה ולדפדף בחוברת שקיבל מתנה לגיל 60 ולקרוא שוב את כל מה שהיה לכל אחד מבני המשפחה להגיד.

 

נחת. זו המילה.   

מעוררי זיכרון

נשלח 13 באוק׳ 2010, 3:01 על ידי אורי חודי   [ עודכן 10 בנוב׳ 2010, 7:22 ]

מכירים את הרגעים האלו שמזכירים לכם זיכרון ישן? שיר שמתנגן ברדיו, ריח של אוכל שלא אכלת מזמן או אפילו סתם פעולה יומיומית לכאורה שפתאום זורקת אותך אחורה בזמן.

אף אחד לא יודע בדיוק איך מקוטלגים הזיכרונות שלנו בארכיון הפרטי שנמצא אצלנו במוח. מה גורם לחלק מהחוויות להיחקק כמו כתובת באבן ולכמה אחרות להיעלם ולצוץ מידי פעם. אין לנו ממש שליטה על מה נרצה לזכור ומה לשכוח. כמובן שאם ישאלו אותנו סביר להניח שנרצה לזכור את הדברים הטובים, לשכוח את הדברים הרעים ולסנן ולהחליט בעצמנו מה חשוב יותר ומה פחות.

כתיבת סיפור חיים והפיכתו לספר או אלבום מאפשרת לנו להיזכר פעמיים.

בפעם הראשונה, הזיכרונות עולים וצפים בפגישות ובראיונות שאני עורך עם האנשים. לאט לאט מתחילים לדבר ואנשים נזכרים באירועים מהעבר. כשיושבים בפגישה ומדברים על תקופה מסוימת הזיכרונות צפים, וכשיודעים לשאול את השאלות הנכונות, ולכוון את הסיפור לרגעים הנכונים, פתאום נפתח סכר ודברים חדשים צצים ועולים.

בפעם השנייה, הספר הגמור הופך את הזיכרונות ורגעי החוויה לזמינים תמיד. דפדוף בספר מעלה זיכרונות באדם שעליו הוא כתוב, ובבני משפחתו. המזכרת הזו הופכת את הזיכרונות הרחוקים לנגישים יותר, ובכל דף ותמונה מתחבאים הרי אינספור סיפורים נוספים.

כמובן שזיכרונות כתובים מאפשרים לנו גם לעיין בהם לאחר שהאהובים עלינו כבר אינם. סיפור החיים הכתוב משאיר את סבא או סבתא קרובים אלינו, עם הזיכרונות והתמונות, ומהווה מזכרת וניתן גם להראות לדור הבא שיכיר גם הוא את הסיפורים, שאם הי תלויים רק בזיכרוננו היו נעלמים.

 

 

 

אורי חודי – סיפורי חיים

050-9701515

 

orichudy@gmail.com

"הזיכרונות הטובים ביותר הם אלה ששכחנו"

נשלח 9 באוק׳ 2010, 23:51 על ידי אורי חודי

"הזיכרונות הטובים ביותר הם אלה ששכחנו". את המשפט הזה אמר אלפרד קפוס, עיתונאי ומחזאי צרפתי מהמאה ה-18 וכמו ציטוטים רבים שנאמרו בעבר, גם משפט זה נכון לכל תקופה ולכל אדם.

כל החיים שלנו סובבים את הזיכרון. אם מדובר בזיכרון הקולקטיבי שלוקח חלק נכבד בעיצוב האישיות שלנו בתוך החברה בה אנו חיים, ואם מדובר בזיכרון הפרטי של כל אחד ואחד שנצבר עם השנים והופך אותנו למי שאנחנו.

במהלך תקופת חיים אחת אנו חווים שלל רגעים מרגשים, עצובים, מדהימים ומופלאים שבאותו הרגע שהם מתרחשים אין לנו ספק שנזכור אותם לנצח. אולם עם השנים, רגעים חדשים תופסים את מקומם של אותן נקודות בזמן שהופכות לזיכרון רחוק.

גם הגיל עושה את שלו. הזיכרון הולך ונשחק ודברים שחשבנו שנזכור לנצח הולכים ונעלמים. מידי פעם יש איזשהו אירוע או משהו שמזכיר לנו את העבר, ואנחנו יכולים להתענג על הרגע, אבל גם הוא חולף.

הסיבה שבחרתי את הציטוט של קפוס כדי לפתוח איתו את המאמר, ולשים אותו בראש האתר שלי היא משום שבמשפט אחד הוא הצליח להגדיר את הצורך בכתיבת זיכרונות. הצורך להעלות את הדברים את הכתב כדי שנוכל תמיד לחזור ולהיזכר בהם.

אם מדובר בסיפור של ההורים שלנו, או של הסבא והסבתא שיום אחד כבר לא יהיו איתנו. ואם מדובר דווקא בסיפור ההיריון והלידה שלנו, החודשים המרגשים לקראת הלידה והתקופה הראשונה של הילד או הילדה החדשים שהצטרפו לגרעין המשפחתי. תמונות של הבטן שהולכת וגדלה והחוויות של יום הצירים למשל הם דברים שתמיד נרצה לזכור אבל אם לא נעלה אותם על הכתב, או נצלם אותם, גם הם ידהו עם השנים.

הזיכרונות הטובים ביותר הם אלה ששכחנו –  עם זה קשה להתווכח. והפיתרון הטוב ביותר הוא לתעד. להעלות על הכתב את רגעי האושר והעצב, את החוויות והרגשות שנראים לנו היום כאילו רק קרו אתמול, אבל לא יישארו איתנו לנצח.

1-5 of 5